<h1>ראבי"ה סימן נ"ב</h1>
<h2>דף יד:</h2>
ואסקינן דמעשה קודם לקריאת שמע כגון להתעטף ולהניח תפילין וכן תלמוד תורה, אבל לכל קריאות כגון מקרא מגילה וכיוצא בו מקדים וקורא קריאת שמע כדחזינן לר' יהושע בן קרחה דמקדים קריאה לקריאה: וקיי"ל שצריך להשמיע לאזנו בק"ש ואם לא השמיע לאזנו (לא) יצא. וצריך לדקדק באותיותיה כגון בכל לבבך על לבבכם וכל הדומים להם ואם לא דקדק יצא. והכא הוא דאיכא קראי. אבל בשאר מצות כגון ברכת המזון ומקרא מגילה לא צריך להשמיע לאזניו. והקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם וכו'. וצריך להדגיש [בדלי"ת ש]באחד ובסמ"ך דכי לעולם חסדו כדאיתא בירושלמי. ותו גרסינן התם אין מעבירין לפני התיבה לא אנשי חיפה וכו' מפני שקורין לעייני"ן אלפי"ן ולחתי"ן ההי"ן אבל אם הי' לשונו [ברור] בכל האותיות מותר. ובמדרש אגדה אמרינן מנין לקורא אהרן הרן שיצא תלמוד לומר ודגלו עלי אהבה אפי' דגלים שבך עלי אהבה. והקורא למפרע לא יצא, כגון פרשה ראשונה למאן דפסק לעיל דבעיא כול[ה] כונה, אי נמי פסוק ראשון למאן דפסק לעיל שהוא בלבד חובה. ואם טעה בקריאה ויודע באיזה מקום חוזר למקום שטעה ואם אינו יודע חוזר לראש הפרק בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון ואם טעה בין וכתבתם קמא לוכתבתם בתרא חוזר לראש ואם לפי תומו פתח למען ירבו אינו חוזר דסירכיה נקיט. והוא הדין בברכות ובכל ענין הדומה לו. ירושלמי א"ר יוחנן קרא ומצא עצמו בלמען ירבו חזקה כוון התפלל ומצא עצמו בשומע תפלה חזקה כוון התפלל ולא כוון לבו אם הוא יודע שהוא חוזר ומכוין יתפלל ואם לאו אל יתפלל א"ר חייא רבא מן יומי אנא לא כיוונתי אלא חד זמן בעינא למיכוונא והרהרתי בלבי מאן עייל קמיה מלכא [ארכונא] או ריש גלותא אמר רב מתניה אנא מחזיק טיבו לראשי דכד מטי למודים כרע מן גרמיה.
